מראיית חגב לראייה של בן מלך
על כוח הראייה במצוות ציצית/ אלונה דניאל לפרשת שלח
כמה פעמים בחיים הסתכלתם על אתגר מורכב ואמרתם לעצמכם שאין סיכוי, שזה גדול עליכם? שהרגשתם אולי כמו חגב לעומתו?
המשבר שמופיע בפרשה הוא לא רק סיפור היסטורי של המרגלים אלא הוא הסיפור של הראייה של כולנו. בסוף פרשת שלח התורה מצווה אותנו: "ויאמר ה' אל משה לאמר: דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת והיה לכם לציצית". (במדבר ט"ו). לרוב התורה לא מגלה את הטעם לכל המצוות ובמצווה זו בחרה שכן ועוד מקדישה לכך שלושה פסוקים:
פסוק ל"ט: "והיה לכם לציצית וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם"- הציצית תזכיר לנו את המצוות.
פסוק מ: "למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדושים לאלוקיכם"- הזכירה תעזור לנו לקיים את המצוות מתוך קדושה.
פסוק מ"א: אני ה' אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלוקים אני ה' אלוקיכם"- וכל זה כדי להגיע לתכלית העליונה , לחיות את נוכחות ה' בחיינו.
יש כאן תהליך עומק שהקב"ה מבקש שנעבור... קודם כל המצווה תזכיר לנו את המצוות, אחר כך הזכירה תעזור לנו לקיים את המצוות מתוך קדושה וזאת כדי להגיע לתכלית העליונה , לחיות את נוכחות ה'.
מה קודם? העין או הלב? העובדה שהתורה בוחרת להקדיש שלושה פסוקים לטעם המצווה, ובוחרת לצוות אותנו על הציצית דווקא בפרשת שלח דורשת התבוננות נוספת. אם נעמיק רגע בפסוקים, נלמד שמצוות ציצית קשורה באופן ישיר אל הלב ואל העין והיה לכם לציצית... ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם".
שני איברים אלו, העין והלב, הינם כוחות גדולים שקיימים בנו. אנחנו יודעים שהמפגש הראשוני שלנו עם המציאות בעולם נעשה דרך העין והלב מתרגם את מה שהעין רואה ואילו כאן התורה בוחרת להקדים את הלב לעיניים. הקב"ה בעצם מלמד אותנו שיעור כי מה שקובע מה שהעין תראה, זה לא העין, אלא הלב. זה שיעור משנה חיים: הלב מנווט את המבט.
הקב"ה מבקש מאיתנו הסתכלות מסויימת על העולם...האמת שזה ממש ציווי. המילה "ציצית" היא מלשון להציץ, להביט. הציצית, על ארבעת כנפיה, מקיפה את האדם מכל הכיוונים ונועדה להזכיר לאדם את נוכחות ה' בכל מקום, בכל כיוון אליו יבחר האדם ללכת, ולדעת שלא משנה מה קורה סביבו, הקב"ה נמצא איתו בכל מצב ורק כך יש להסתכל על מה שרואים בעולם. זו לא המלצה, אלא ממש ציווי, כי אחרת, באמת שקשה לעבור את העולם הזה... הציצית עוזרת לנו להסתכל במבט קצת אחר על העולם. האדם יכול לראות משהו, אבל איך זה ישפיע עליו ומה הוא יבחר לראות במציאות הזו, זה תלוי רק בו. הדרך בה נבחר להסתכל על המציאות תלויה בנו!
הטעות של המרגלים והתיקון של הציצית
פרשת "שלח" נפתחת במפגש שלנו עם המרגלים. המרגלים לא שיקרו! הם באמת ראו ערים בצורות וענקים. הבעיה לא הייתה במה שהם ראו, אלא באיך הם פירשו את זה. הם מפרשים את מה שהם רואים בארץ במנותק מ"אני ה' אלוקיכם", הלב שלהם מתרגם את המציאות ככזו שה' לא נוכח בה ולכן הם כל כך נבהלים ומרגישים כחגבים אל מול האתגר. הפרשה מסתיימת במצוות ציצית המדגישה לנו לראות את המציאות מתוך הלב, מתוך אמונה שה' תמיד איתנו, לבחור לחיות על פי "אני ה' אלוקיכם", המדגישה את נוכחות ה' בעולם, גם בדברים שנראים על פי העין מבהילים, איומים ונוראים ובכך מעניקה לנו את התיקון לחטא המרגלים. הציצית היא בעצם משקפיים רוחניים שמזכירים לנו שלא הכל נמדד בעיניים בשר ודם, אלא בעיניים של אמונה. היא מזכירה לנו להסתכל על המציאות מתוך הלב, מתוך ידיעה שהקב"ה איתנו תמיד!
אז בפעם הבאה שאתם או הילדים שלכם מביטים בפתילים של הציצית, תזכרו שהם לא רק מצווה אלא הם המצפן שלכם. הם התזכורת לכך שהלב שלכם מסוגל לראות מעבר למה שהעיניים מראות. וזו בדיוק השליחות שלנו! זה הלב שלנו! לבחור ולהביא אליכם את הציציות הטובות והאיכותיות ביותר מתוך כוונה עמוקה שהבגד והפתילים יעניקו לכם עוגן של ראייה טובה, אמונה וחיבור.
שבת שלום, אלונה דניאל